מוקדם יותר השנה, זוג יצר קשר עם הצוות שלנו עם מה שנראה כבקשה סטנדרטית: סיוע משפטי בחלוקת נכסיהם כחלק מהפרידה שלהם. אבל בין רשימת הרכוש והחפצים היה משהו מורכב הרבה יותר, עוברים קפואים.
הסיפור מוכר בצורה כואבת בימינו. לאחר שנים של מאבק להרות, האישה עברה טיפול הפריה חוץ גופית. ביציותיה הוצאו והופרו בזרע של בן זוגה, כאשר כל העוברים החיים הוקפאו להשתלה עתידית. לפני שזה הספיק לקרות, הקשר הסתיים.
האישה רצתה להשתמש בעוברים כדי להפוך לאם. הגבר, לאחר שהמשיך הלאה והחל מערכת יחסים חדשה, התנגד בתוקף, ולא רצה להפוך לאב לילד שנולד לבן זוגו לשעבר, בניגוד לרצונו.
השאלה המשפטית שהציבו הייתה פשוטה באופן מטעה אך מרתיעה מבחינה מוסרית ופילוסופית. האם היא יכולה להשתמש בעוברים ללא הסכמתו? האם זכותה להורות גוברת על זכותו לא להפוך להורה? האם עוברים אלה הם רכוש בלבד שיש לחלק, או שהם מייצגים חיים פוטנציאליים השזורים בזכויות אדם?
דילמה זו אינה חדשה בעולם המשפט. בשנת 1995, בית המשפט העליון של ישראל התמודד עם מקרה כמעט זהה: נחמני נגד נחמני. רות ודניאל נחמני, לאחר ניסיונות כושלים להרות, פנו להפריה חוץ גופית. עובריהם הוקפאו, אך הנישואין התפרקו לפני ההשתלה. רות רצתה להמשיך. דניאל התנגד.
פסיקת בית המשפט הראשונית צידדה בדניאל. הרוב קבע כי כפיית הורות על צד שאינו מוכן לכך פוגעת באוטונומיה האישית ובכבוד, זכויות יקרות בכל חברה דמוקרטית. הורות, הם טענו, אינה רק מעמד משפטי אלא מחויבות רגשית, מוסרית וכלכלית לכל החיים.
אבל הסיפור לא הסתיים שם. בתפנית אירועים יוצאת דופן, התיק נדון מחדש על ידי הרכב שופטים מורחב. הפעם, בית המשפט חזר בו מהחלטתו. הרוב קבע כי בנסיבות ספציפיות, כמו כאשר לאישה אין אלטרנטיבה ריאלית מלהפוך לאם, זכותה להורות עשויה לגבור על התנגדויות בן זוגה.
הפסיקה עוררה ויכוח ציבורי ומשפטי סוער, והעלתה שאלות עמוקות שנותרו בלתי פתורות כיום. מה מגדיר חיים? באיזו נקודה מתחברות זכויות ההורים? האם המדינה או בתי המשפט יכולים להתערב בהחלטות אינטימיות ומורכבות שכאלה?
במקרה שנתקלנו בו, לא התבקשה פסיקה של בית משפט. בסופו של דבר הצדדים מצאו פתרון פרטי. עם זאת, השאלות המשפטיות והאתיות שהעלו נותרות פתוחות לרווחה, לא רק בישראל אלא ברחבי העולם המערבי, כולל בריטניה.
עם התקדמות טכנולוגיית הרבייה, החוק ממשיך להיאבק לעמוד בקצב. עוברים קפואים חושפים את הפער בין ביולוגיה, מוסר ועקרון משפטי. בבריטניה, כמו במקומות אחרים, אין תשובה אחת ואוניברסלית.
כחברה, עלינו לעסוק בשאלות אלו, לדון ולחוקק כדי להבטיח שהאוטונומיה האישית, הכבוד והרצון האנושי העמוק לבנות משפחה יאוזנו בזהירות.
אחרי הכל, כאשר האהבה דועכת, התקוות הקפואות שנותרו מאחור דורשות יותר מבעלות משפטית. הן דורשות אנושיות.